<h1>שבלי הלקט סימן ק"ג</h1>
<h2>דף ו.</h2>
תשובה זו מצאתי בשם רבינו חננאל זצ"ל כל בית שהיא פתוחה לרשות הרבים אסור להוציא ממנה שום דבר חוצה ולא להכניס לה מבחוץ אלא אם כן למעלה באסקופה. והוא שיש לה על פתח הבית מקום גבוה מרשות הרבים כדי שיהו בני רשות הרבים נמנעין מלדחוק מפתח הבית, ותנן אסקופה אדם עומד עליה נוטל מבעל הבית ונותן לו. ואמרינן עלה בגמרא מאי אסקופה. כגון דלת שיש בה ד' טפחים על ד' טפחים ויש בגובהה ג' טפחים. ואמר רב יהודה באסקופת מבוי עסיקינן. אבל אסקופת בית פתוח לרשות הרבים אסור, דתניא היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ בשוגג אסור להחזירה. ותניא אידך מותר להחזירה. כאן לאותה חצר מותר. כאן לחצר אחרת אסור. כל שכן לרשות הרבים. ואם היתה באסקופה ד' על ד' טפחים ולא יוכלו בני רשות הרבים ליכנס לתוכה הרי היא ככרמלית. ותנו רבנן לעניין כרמלית אבל ים ובקעה ואיסטוונית וכרמלית אינן לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד, ואין נושאין ונותנין לתוכן, ואין מוציאין מתוכן לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכן, ולא מתוכן לרשות היחיד ולא מרשות היחיד לתוכן. ואם היו זה בצד זה אפילו עשרה בתים ונסרין על פתחיהן, הרי אילו לא מעלין ולא מורידין לעניין איסור שבת, שאין מועיל לו אלא עומק עשרה או גובה עשרה או מחיצות שהעומד שבהן רבה על הפרוץ. אבל תקרה בלבד לא מעלה ולא מוריד. הגע עצמך. אם יהי רשות הרבים מקורה יש בו הנאה שלכלום אין לתקרה הנאה לעניין איסור שבת זה למי שמוציא כלים מפתח הבית לחוץ או מבחוץ לבית. כל שכן אם מושיטין מזה הבית לבית שבצידו או להעלות לעליות שום דבר, שמא יהיו העליות על אותן הבתים ומעלין ומורידין מהן חפצים שהוא איסור הוצאה מרשות לרשות. ואל יעלה על דעתך שהעירוב מועיל במקום שאין מבוי כלל. ואם יהיה אותו המבוי המקורה על פני פתחי הבתים גבוה או עמוק מרשות הרבים אע"פ שיש בין בתים לבין רשות הרבים נסרים עומדים כמו מחיצות ויש בהן עומד מרובה על הפרוץ הרי דינו דין מבוי מפולש, שאינו ניתר אלא בפתח מיכן ולחי או קורה מיכן ואחר כך מערבין, ואחר כל זה ניתר. וראייה לכל זה שאמרנו, הנך בבי דיציאות השבת: פשט העני את ידו לפנים, או פשט בעל הבית ידו לחוץ. כל שכן המוציא חפצים מהבית שהוא רשות היחיד, ומקום שחוצה לה ועל פתחה ממש רשות אחרת. הרי נתברר לך שזה איסור גמור הוא. ואם יהיו קורות או עמודים עומדין לצד הבתים הפתוחין לרשות הרבים תחת אותו הקירוי שעל פתחי הבתים הרי אילו לא מעלין ולא מורידין, דכי אמרינן שיירא שחנתה בבקעה וכולי, ותנן מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים, לא שנו אלא בבקעה, שהיא עצמה כרמלית, והרבה דברים התירו לעניין מחנה, אבל מרשות היחיד לרשות הרבים אפילו על ידי סטיו איסור גמור. וכל שכן אם יהיה בין הקורות והעמודין שכנגד פתחי הבתים יותר מג' טפחים במקום שהוא שווה עם רשות הרבים לא עמוק ולא גבוה ולא גדודיות ולא קרן זוית שהוא איסור, ואין עירוב מועיל אלא במבואות שאינן מפולשין ובחצירות. ואע"פ שהעירוב מדרבנן הוצאות דאוריתא נינהו ואיסור גמור הוא ולא מצינו בו צד התר כלל. והר' אביגדור כהן צדק נר"ו כתב בתשובתו ועל אסקופותינו שאינן גבוהות מן הקרקע י' טפחים ולא רחבות ד' טפחים מותר להצניע המפתח בין הדלת ולאסקופה, דמקום פטור הוא, אך לא להצניעו לפנים מן הדלת.
<h2>דף צא:</h2>
תשובה זו מצאתי בשם רבינו חננאל זצ"ל כל בית שהיא פתוחה לרשות הרבים אסור להוציא ממנה שום דבר חוצה ולא להכניס לה מבחוץ אלא אם כן למעלה באסקופה. והוא שיש לה על פתח הבית מקום גבוה מרשות הרבים כדי שיהו בני רשות הרבים נמנעין מלדחוק מפתח הבית, ותנן אסקופה אדם עומד עליה נוטל מבעל הבית ונותן לו. ואמרינן עלה בגמרא מאי אסקופה. כגון דלת שיש בה ד' טפחים על ד' טפחים ויש בגובהה ג' טפחים. ואמר רב יהודה באסקופת מבוי עסיקינן. אבל אסקופת בית פתוח לרשות הרבים אסור, דתניא היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ בשוגג אסור להחזירה. ותניא אידך מותר להחזירה. כאן לאותה חצר מותר. כאן לחצר אחרת אסור. כל שכן לרשות הרבים. ואם היתה באסקופה ד' על ד' טפחים ולא יוכלו בני רשות הרבים ליכנס לתוכה הרי היא ככרמלית. ותנו רבנן לעניין כרמלית אבל ים ובקעה ואיסטוונית וכרמלית אינן לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד, ואין נושאין ונותנין לתוכן, ואין מוציאין מתוכן לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכן, ולא מתוכן לרשות היחיד ולא מרשות היחיד לתוכן. ואם היו זה בצד זה אפילו עשרה בתים ונסרין על פתחיהן, הרי אילו לא מעלין ולא מורידין לעניין איסור שבת, שאין מועיל לו אלא עומק עשרה או גובה עשרה או מחיצות שהעומד שבהן רבה על הפרוץ. אבל תקרה בלבד לא מעלה ולא מוריד. הגע עצמך. אם יהי רשות הרבים מקורה יש בו הנאה שלכלום אין לתקרה הנאה לעניין איסור שבת זה למי שמוציא כלים מפתח הבית לחוץ או מבחוץ לבית. כל שכן אם מושיטין מזה הבית לבית שבצידו או להעלות לעליות שום דבר, שמא יהיו העליות על אותן הבתים ומעלין ומורידין מהן חפצים שהוא איסור הוצאה מרשות לרשות. ואל יעלה על דעתך שהעירוב מועיל במקום שאין מבוי כלל. ואם יהיה אותו המבוי המקורה על פני פתחי הבתים גבוה או עמוק מרשות הרבים אע"פ שיש בין בתים לבין רשות הרבים נסרים עומדים כמו מחיצות ויש בהן עומד מרובה על הפרוץ הרי דינו דין מבוי מפולש, שאינו ניתר אלא בפתח מיכן ולחי או קורה מיכן ואחר כך מערבין, ואחר כל זה ניתר. וראייה לכל זה שאמרנו, הנך בבי דיציאות השבת: פשט העני את ידו לפנים, או פשט בעל הבית ידו לחוץ. כל שכן המוציא חפצים מהבית שהוא רשות היחיד, ומקום שחוצה לה ועל פתחה ממש רשות אחרת. הרי נתברר לך שזה איסור גמור הוא. ואם יהיו קורות או עמודים עומדין לצד הבתים הפתוחין לרשות הרבים תחת אותו הקירוי שעל פתחי הבתים הרי אילו לא מעלין ולא מורידין, דכי אמרינן שיירא שחנתה בבקעה וכולי, ותנן מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים, לא שנו אלא בבקעה, שהיא עצמה כרמלית, והרבה דברים התירו לעניין מחנה, אבל מרשות היחיד לרשות הרבים אפילו על ידי סטיו איסור גמור. וכל שכן אם יהיה בין הקורות והעמודין שכנגד פתחי הבתים יותר מג' טפחים במקום שהוא שווה עם רשות הרבים לא עמוק ולא גבוה ולא גדודיות ולא קרן זוית שהוא איסור, ואין עירוב מועיל אלא במבואות שאינן מפולשין ובחצירות. ואע"פ שהעירוב מדרבנן הוצאות דאוריתא נינהו ואיסור גמור הוא ולא מצינו בו צד התר כלל. והר' אביגדור כהן צדק נר"ו כתב בתשובתו ועל אסקופותינו שאינן גבוהות מן הקרקע י' טפחים ולא רחבות ד' טפחים מותר להצניע המפתח בין הדלת ולאסקופה, דמקום פטור הוא, אך לא להצניעו לפנים מן הדלת.
